החלטה בתיק ת"א 40295-02-11

1. בפני בקשה לצוות על הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע למקרה שהתביעה נגדו תדחה.

2. התובעת חברה קבלנית ותובע 2 הוא המנהל ובעל המניות היחיד בה. הנתבע נגר הפועל במסגרת עוסק מורשה בשם נגריית חדד.

ענינה של התביעה, עתירת התובעים לבטל הסכם פשרה שנחתם בין תובעת 1 לנתבע ולחייבו בנזקים שנגרמו לפי הטענה בשל תשלום ביתר נוכח חשבון מוטעה וליקויים בעבודת הנתבע במהלך היחסים העסקיים ביניהם.

3. ביום 12/05/08 התקשרה התובעת עם הנתבע בהסכם לביצוע עבודות נגרות בדיון מוגן דור- כרמל. הנתבע החל בביצוע העבודות אך לאחר תקופה התברר, לטענת התובעת, כי אינו עומד בתנאי ההסכם (לא מבצע את העבודות כנדרש,לא עומד בלוחות זמנים, ומספק מוצרים באיכות פגומה).

4. במהלך 2009 הוגבל חשבונה של התובעת והדבר הוביל לאי כיבוד המחאות כולל כאלו שנמסרו לנתבע. בין הצדדים נוצר סכסוך ולבסוף נחתם הסכם פשרה בו התחייבה המבקשת לשלם למשיב 212,019 ש"ח.
5. לאחר חתימת הסכם הפשרה העבירה התובעת לנתבע סכומים אקראיים בהעברות בנקאיות בהתאם ליכולותיה הכלכליות (כך במילותיה), אך הנתבע סרב למסור חשבוניות ולהחזיר את השקים שהיו בידו. התובעת החליטה טוענת כי בעקבות כך החליטה לא להעביר סכומים נוספים עד שיעשה כן.

בעקבות כך הגיש הנתבע תביעה בסד"מ וקיבל פס"ד בהעדר הגנה.

בקשה לביטול פסה"ד שהגישה התובעת נדחתה ע"י כב' הרשמת ספרא-ברנע הן בשל אי הגשת סיכומים והן לגופה מהטעם שהתובע הודה בחתימת ערבות לחובות התובעת, לא הצליחי להשיב לשאלות בענין ההגנה לגופו של ענין ובמשתמע אף הודה בחוב (ראה החלטתה מיום 20/12/10).

לאור האמור, כך פתח הנתבע הוצל"פ ומסר לנתבעים אזהרה ביום 03/02/11.

6. התובעים טוענים כי הסכם הפשרה נחתם ע"י התובע תוך ניצול חולשתו ובעת שהתובעת היתה חייבת לנתבע דבר מאחר ושילמה את מלוא התמורה. התובעים טוענים כי הסכם הפשרה נחתם עת שהתובע סבל ממחלת הסרטן דבר שגרם לאיבוד כושר השיפוט שלו ולכן חתימתו חסרת תוקף ולחלופין כי הנתבע פעל בחוסר תום לב תוך ניצול מצבו הבריאותי של התובע והחתים את המבקשת על הסכם פשרה לא מבוסס כשלמעשה הוא זה שחייב לתובעת כספים בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו לה כתוצאה ממחדליו.

7. הנתבע טוען בבקשתו כי סיכויי התביעה קלושים עד מאד וכי מצבם הכלכלי של התובעים בכי רע, לפי הודאותיהם, ומכאן שקיים חשש ממשי כי אם התביעה תדחה ותושתנה הוצאות, הוא יעמוד בפני שוקת שבורה ולא יוכל לגבותן ולכן יש הצדקה לחיובם בערובה להבטחת הוצאותיו.

8. התובעים מפנים להלכה הפסוקה לפיה זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד שאין לשלול מחמת עוניו של אדם. לטענתם התביעה מבוססת, בידיהם ראיות טובות לעבודות לקויות שבוצעו וסיכויה טובים בשל השגת הסכם הפשרה שעה שהתובע לא היה כשיר לחתום עליו. כן נטען כי מצבה הכלכלי של התובעת שפיר, היא פעילה ומנסה לפרוע את חובותיה לנושים השונים.

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה דין הבקשה להתקבל בחלקה.

10. שני הפרמטרים שיש ליתן עליהם את הדעת בהכרעה בבקשה הם סיכויי התביעה, ומצבם הכלכלי של התובעים, אם כי בענייננו 2 תובעים, האחת חברה בע"מ והשני אדם בשר ודם, מעמדם המשפטי שונה וכך גם התוצאה.

11. אשר לתובע, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 החלה על הבקשה, אינה מפרטת באלו מקרים יורה בית המשפט בחיובו של התובע אלא משאירה זאת לשיקול דעת בית המשפט.

12. עפ"י ההלכה הפסוקה, אין להכביד יתר על המידה על תובעים על ידי הטלת ערובה ובכך להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. כפועל יוצא, בית המשפט לא יעתר בנקל לבקשות אלא במקרים חריגים כגון שתובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם ניתן להפרע הוצאותיו.

13. אשר לתובעת, השיקולים אחרים והאיזונים הפוכים. התובעת הינה חברה בע"מ וככזו חל על הענין סעיף 353א לחוק החברות הקובע כהאי לישנא:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ".